לבלבל את הבורר/ מאת אסף מורג
חוות דעת על הארכת משך ביצוע – האם הן שוות את הנייר שהן כתובות עליו?
1. בלבול מח כברירת מחדל
בבוררות שניהלתי לא מזמן הגישו שני הצדדים חוות דעת של יועצי הלו"ז מטעמם. למרות ששני היועצים היו מקצוענים עתירי ניסיון, חוות הדעת שלהם, הגיעו למסקנות הפוכות לחלוטין זו מזו. בעוד שהאחד תלה את כל פיגורי הפרוייקט במחדליו וחוסר מקצועיותו של המזמין, האחר הוכיח בלהט לא פחות, כי עיכובי הפרויקט, שהצטברו לעשרים חודשים, נבעו מפאשלות של הקבלן, ואפילו ממגבלותיו השכליות ומרוע ליבו. אני כמובן קצת מגזים, אבל רק קצת. תאורי הרוע של הצד שכנגד היו שלובים בחוות הדעת לכל אורכן והפכו אותן מחוות דעת של מומחים הנדסיים להתלהמות רגשנית.
כדי לקצר סיפור ארוך - בפסק הבוררות הסופי נאלצתי לקבוע כי שתי חוות הדעת לא הוכיחו כמעט דבר. רק שאריות הנימוס הפולני שירשתי מסבתי, מנעו ממני לכתוב כי עשרות עמודים של ניתוחי לו"ז מכל צד, שנסמכו על מאות עמודי נספחים, היו, ובכן, קישקוש מקושקש, שכל תכליתו לסבך את ההסבר ולבלבל את הבורר.
הייתי מתייחס אל הארוע הזה כאל קוריוז משעשע, אילו זה היה מקרה חריג, אבל האמת היא שחלק גדול מאוד מחוות הדעת בנושאי לו"ז סובלות מבעיות דומות ולבורר ביניהן אין ברירה אלא לזנוח אותן ולהתחיל לבצע בעצמו את כל ניתוח העיכובים מאפס.
זה מעצבן.
וזה מעצבן במיוחד מפני ששני היועצים הללו הם בעלי מקצוע מנוסים לא פחות ממני, והם כתבו שטויות מפני שכך מחייבים הכללים במקצוע שלנו... או בעצם – חוסר הכללים.
2. הפרוטוקול הבריטי
עיקרם של "כללי המקצוע" שלנו הועתקו אל מפרטי הלו"ז הישראליים מתוך פרוטוקול זר ("הפרוטוקול הבריטי" ). הפרוטוקול איננו מגדיר איך לנהל לוחות זמנים ואיך לנתח עיכובי לו"ז, אלא הוא פשוט מציג שיטות שונות לעשות זאת, מבלי לקבוע באיזו מהן לבחור. בנוסף - הוא מכיל "חורים" וסתירות פנימיות שאת חלקן אסביר מייד. התוצאה היא שכל יועץ לו"ז יכול לבחור מתוך הפרוטוקול את השיטה שתומכת בעמדתו "ולנתח" את העיכובים לפי השיטה הזו. במילים אחרות – אחרי שיועצי הלו"ז יורים את החץ וקובעים ש"כל העיכובים נגרמו בגלל הצד השני!!!", הם מציירים את המטרה מסביבו. ל"מטרה" הזו הם קוראים "חוות דעת מומחה" ומתחת לכותרת הזו הם מצרפים הסבר ארוך, ובדרך כלל - מאוד קשה לקריאה, שמוכיח שהפרוטוקול תומך בעמדתם...
נכון. לא כל חוות הדעת הן כאלה, אולם דוגמת הבוררות שהצגתי קודם איננה יוצאת דופן.
מדוע זה כך?
3. הפרוטוקול אינו מגדיר מהו עיכוב ואיך קובעים מי גרם לו
עד כמה שזה נשמע מוזר, הפרוטוקול, שכל כולו עוסק בעיכובים, הארכות משך ביצוע שהם גורמים, ובתשלום הראוי בגין ההארכות הללו, נמנע מלהגדיר את המושג היסודי ביותר בהקשר זה – עיכוב (או באנגלית - delay event). יותר מכך – הפרוטוקול אינו מגדיר דרך לקבוע מי אחראי לכל עיכוב אף שזוהי השאלה הבסיסית ביותר בהקשר לתביעות לו"ז.
בהעדר הגדרה, הדרך היחידה להבין את כוונת הפרוטוקול, היא מתוך האופן בו הוא מציע לבחון את השפעתו של העיכוב על משך הפרויקט הכולל. הפרוטוקול מציע (בסעיף 11.6) להכין תת-רשת של פעילויות העיכוב, "לשתול" אותה בתוך רשת הפעילויות העדכנית של הפרויקט, ולראות את השפעתה על משך הפרויקט כולו. לכאורה - זה פשוט וקל. הבעיה היא שזה נכון רק בתנאי שכל פעילויות העיכוב נמצאות באחריותו של צד אחד בלבד.
אם אותה תת-רשת של העיכוב מכילה הן פעילויות שבאחריות הקבלן והן פעילויות שבאחריות המזמין, שתילתה בתוך רשת הפרויקט מניבה הארכת משך ביצוע, אשר אי אפשר לדעת מי אחראי לה.
במילים אחרות – הנחיות הפרוטוקול מתאימות רק לעיכובים שיש להם אחראי יחיד שזהותו ברורה. הן אינן מתאימות לעיכובים שהאחריות להם נחלקת בין הצדדים, וכאלה יש רבים מאוד.
הדוגמה הבולטת ביותר היא פרויקטים שבהם התכנון הוטל על הקבלן (פרויקטי DB), בעוד שבדיקתו של התכנון, העלאת דרישות לתיקונו, ואישורו בסופו של דבר, מוטלים על המזמין. בפרויקטים כאלה יתכן שהפינג פונג בין הצעת תכנון של הקבלן, דחייתו על ידי המזמין, הגשתו החוזרת, וכן הלאה, עד לאישורו, יימשך זמן רב, מבלי שהמשך הכולל של הפינג פונג הזה מעיד על אחריותו של אחד הצדדים לעיכוב. ייתכן שהקבלן הגיש שוב ושוב תכנון שאינו עונה על דרישות החוזה ויתכן שהמזמין העיר בכל סיבוב הערה אחת בלבד במקום להעיר את כל הערותיו בבת אחת, או שהוא דרש כתנאי לאישורו דרישות החורגות מתכולת החוזה. ייתכנו גם כמובן מקרים בהם שני הדברים קורים ומסבכים עוד יותר את חלוקת האחריות בין הצדדים.
4. הכללים בישראל (אין כללים)
מרבית מפרטי הלו"ז בישראל סובלים מאותו חוסר הגדרות ממנו סובל הפרוטוקול.
מפרטי נת"י, חוצה ישראל, נת"ע, מוריה, ומשהב"ש, וגם אחרים, אינם מנסים כלל להגדיר מי האחראי לעיכוב, ואינם מזכירים כלל את הבעיה של חלוקת אחריות משותפת בין הצדדים.
כמו בדוגמת הבוררות שבה התחלנו את המאמר – באף אחד מהחוזים האלו אין כללים מחייבים המגדירים מהו עיכוב ואיך קובעים מי האחראי לו. לכן – כל יועץ לו"ז עושה את הישר בעיניו, ולעיתים קרובות – גם את העקום בעיניו. הוא מספק חוות דעת המצדיקה את מי ששילם תמורתה, ושאינה כפופה לכללים מקצועיים קבועים כלשהם. התוצאה היא שגם למי ששילם תמורת חוות הדעת אין דרך לדעת אם היא "מחזיקה מים" ואם כדאי לו להסתכן ולנהל על בסיסה הליך ארוך ויקר של בוררות או משפט.
5. איך (לא) להחליט
חוסר הכללים הוא רק חלק מהבעיה, כיוון שאותם כללים שבכל זאת קיימים במפרטים שלנו, נתפרו, אולי, למידותיהם של עורכי דין, אבל לא לאלו של פרויקטים ומנהלי פרויקטים.
המקובל בישראל הינו שהקבלן מגיש לו"ז מעודכן המציג את גרסתו לגבי האחריות לעיכובים (ברור – "המזמין אחראי") ואילו מנהל הפרויקט מטעם המזמין טוען ש"האחריות היא של הקבלן" ואינו מאשר את הלו"ז. מכאן והלאה מתבצרים שני הצדדים בעמדתם. הקבלן ממשיך להגיש עדכוני לו"ז התואמים את גרסתו ומנהל הפרויקט ממשיך לפסול אותם. תוך זמן קצר מתחיל להיווצר פער בין הלו"ז המעודכן לבין מצבו האמיתי של הפרויקט, עד שהקשר ביניהם אובד.
סיפורים כאלה נגמרים בדרך כלל רק לאחר שהפרויקט מסתיים, ולאחר שהצדדים ביזבזו המון זמן וכסף בבוררות / גישור / בית משפט.
כל זה קורה מפני שהמפרטים הישראלים העדיפו להתחכם ולקלקל גם את החלקים התקינים בפרוטוקולים הזרים.
הפרוטוקול הבריטי ממליץ (ככה זה אצל הבריטים – לא כותבים מפרט שמחייב אלא פרוטוקול שרק ממליץ וברור שכולם מתנהגים לפי ההמלצה), שמחלוקות לו"ז יוכרעו על ידי מומחה בלתי תלוי עוד לפני שיגיע מועד עדכון הלו"ז הבא. כך מבטיחים שהעדכון הבא יערך על גבי גירסה מחייבת של לוח הזמנים והפרויקט כולו יתנהל לפיה.
במפרטים הישראליים בחרו בדרך ההפוכה – הם קובעים שעד שהמזמין לא יאשר שינוי בלו"ז – אסור לשנות אותו. אבל שינוי לו"ז אצל מזמין ציבורי הוא תהליך ארוך. הוא מחייב:
· המלצת מנה"פ,
· אישור של הממונה עליו
· אישור של הממונה על הממונה,
· המלצת יחידה הנדסית,
· החלטת ועדת שינויים,
· אישור ועדת מכרזים,
· עדכון המערכת הממוחשבת.
התהליך הזה נמשך בין 6 ל-12 חודשים. במהלך החודשים הללו אסור לשנות את לוח הזמנים ולכן חייבים לעבוד עם לו"ז שאינו מתאים למציאות. במהלך החודשים האלו נצברים עיכובים נוספים שגם אותם אסור להכניס ללו"ז מפני שגם הם במחלוקת. התוצאה היא שאנחנו נאלצים לעבוד עם לוחות זמנים שאינם מתארים את הפרויקטים כפי שהם במציאות. לוחות זמנים כאלו אינם יכולים לסייע להשלים את הפרויקט במועד. לעומת זאת, אין שום קושי להשתמש בהם כדי להכין תביעות לו"ז...
כל זה קורה מפני שכך דורשים המפרטים שלנו.
6. מפרט ניהול הזמן בפרויקט
כדי לפתור ולתקן את הבעיה הזו, ועוד כמה אחרות חשובות לא פחות, כתבנו את המפרט החדש לניהול הזמן בפרויקט.
תוכלו להוריד אותו בחינם מכאן.
תוכלו גם להשתתף ביום עיון שיערך באיגוד המהנדסים ב-23.2.2025 (הפרטים וההרשמה – כאן) ויציג בפירוט את אופן השימוש בו, את התועלות הצפויות ממנו, וכיצד כל אחד יכול להנות מהשימוש בו.
בהמשך סידרת מאמרים זו אסביר באופן פשוט ונגיש את הבעיות היסודיות של ניהול לו"ז בפרויקטים, ואת האופן שהמפרט מציע לפתרונן של בעיות אלו. אם נרשמתם באתר שלי והורדתם את המפרט דרכו, תקבלו אותם ישירות למייל שלכם.
כותבי המפרט הם שלושה אנשי לו"ז ותיקים (טל לבנון, טוני לופו, ואני – אסף מורג) ומאז פירסומו כבר הצטרפו אלינו 15 אנשי מקצוע (מנהלי פרויקטים, יועצי לו"ז, עורכי דין, ואחרים) אשר תומכים בו וממליצים על השימוש בו.
כל שבוע ממליצים על המפרט בעלי מקצוע נוספים מתחום הפרויקטים. אם גם את/ה חושב/ת שהמפרט יוכל לסייע לפרויקטים שבהם את/ה מעורב/ת להתנהל טוב יותר, אנא מלא/י את פרטיך ונצרף אותך לרשימת התומכים/ות.
אנו מאמינים ש"לחץ מלמטה" יביא לאימוץ גובר של המפרט לטובת הענף כולו.
תגובות